Milonga
המילונגה קדמה לטנגו והיא מעין טנגו בקצב מהיר ועליז יותר. קיים גם סגנון מילונגה הקרוי Milonga traspié המשלב צעדים בקצב כפול, סינקופה ושלשות של צעדים מהירים. המילה 'מילונגה' מציינת גם את האירוע בו מתקיים הריקוד החברתי של טנגו וריקוד מילונגה.

 

 

 

 

 

לראש הדף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Tango liso
מעט ידוע על סגנון זה שכנראה היה דומיננטי בתחילת המאה -20 וספק אם ישנם היום רקדנים אותנטיים של סגנון זה. זהו סגנון איטי יחסית שלעיתים מבוצע בו צעד אחד בלבד רק לכל מספר פעימות מוסיקליות. הסגנון מאופיין בתנועה חלקה (ומכאן שמו 'חלק' – liso) וללא שינויי כיוון חדים, סיבובים או האצת מהירות משמעותית. כפות הרגלים עשויות להחליק או אף לגרד את הרצפה, דבר היוצר מעין התנגדות סטטית לתנועה. כנראה ש- tango salon (הריקוד החברתי של ימינו), כאשר הוא מבוצע ללא שינויי כיוון, הינו זהה למדי ל- tango liso.

לראש הדף

Tango orillero
"הטנגו של הפרברים" הוא סגנון שהתפתח בפרברי בואנוס-איירס במקומות בהם הייתה לא הייתה צפיפות גדולה של רקדנים. הסגנון משלב טכניקות ראווה כגון קפיצות קטנות ותנועות הרמות רגלים גבוהות שאינן מתאימות לאולמות צפופים. כיום נותרו רקדנים בודדים הרוקדים סגנון זה באופן אותנטי ולדבריהם, טכניקות הראווה, המבוצעות רובן ככולן על-ידי הגבר, נוצרו כדי להרשים את צופים בזוג הרוקד (או את הבחורות הצופות). למרות הדגש על רושם חיצוני, סגנון זה מבוצע בחן רב תוך שמירת קשר בין בני הזוג. בסגנון זה הברכיים מעט כפופות, בדרך כלל, ומדי פעם יש שימוש במקצבים כפולים. המרחק בין גוף האישה לגוף הגבר משתנה בזמן הריקוד כאשר מרווח גדול נועד לאפשר חופש תנועה להנפות והצלבות רגלים למיניהן. הסגנון כולל סדרות צעדים בסיסיות (salidas) אשר ניתן לשננן ולחזור עליהן; אלא שסדרות אלו משתנות בין מורה למורה. בערבי הריקוד החברתי (milonga), ניתן לראות רקדני הטנגו ותיקים אשר למדו את לרקוד בשנות ה -40-50 (ואשר נשארו מעטים מהם) משלבים לעיתים אלמנטים של tango orillero בהופעות ספונטאניות (דוגמא לכך בסרטון. המתינו עד 2:23 דקות לאלמנט orillero בולט: הגבר מבצע  צעדים בקצב כפול במקום בעוד האישה אינה נעה). צעדי ה- tango orillero שוכללו והיוו את הבסיס ל- stage tango, לסגנון ה- modern salon tango, וכן לסגנון ה-tango nuevo.

לראש הדף

Tango salon
בשנות ה-20 היה ה- Canyengue סגנון הריקוד הדומיננטי. סגנון זה היה מבוצע לקצב של 4X2. החל משנות ה-30 ותוך כעשור אחד בלבד, חלו שינויים משמעותיים באופן ריקוד הטנגו. את השינויים הוביל Carlos Estevez  שחי בין השנים 1912-1995 ושנודע בכינויו Petroleo.
Petroleo שם לב שתזמורות החלו לנגן מוסיקה לפי קצב של 4X4 שלא התאים לצעדי ה- Canyengue. בנוסף, אופן היציבה של הרוקדים Canyengue (השענות האישה על הגבר תוך כפיפת ברכיים גדולה של שני בני הזוג) ושילובי הצעדים הכוללים ירידות ועליות של הגוף לא התאימו לאולמות הריקודים שהלכו והצטופפו.

בהתאם לכך, הכניס Petroleo שינויים שהפכו את הטנגו לאלגנטי יותר. השינויים כללו יציבה זקופה יותר של שני בני הזוג שנשארו קרובים מאוד אך לא תוך השענות זו על זה; בנוסף, הליכה הבנויה על אורך צעד קטן יחסית תוך תנועת כפות רגלים קרובה לרצפה הפכה לבסיס הריקוד. את ההליכה מגוונים בסיבובים שאינם דורשים מרחב רב ואשר הפכו גם לאמצעי ניווט על רחבת הריקודים הצפופה. כמו כן עידן Petroleo תנועות של הצלבות רגלים שמקורן ב-tango orillero בהן כף הרגל מורמת גבוה מעל הרצפה. עידון תנועות אלה התבטא באי הרמת כפות הרגלים גבוה מעל הרצפה ונועד כדי למנוע פגיעה בזוגות רוקדים אחרים.

סגנונו של Petroleo כונה tango salon משום שהוא הותאם במיוחד ל- salon (אולם הריקודים). סגנון זה הפך את הטנגו לרגוע ומתואם תמיד עם המוסיקה ובכך הפך את הקשר בין בני הזוג לעיקר הריקוד. אפקט הרושם החיצוני האופייני לסגנון ה - orillero (ומאוחר יותר גם ב- stage tango) הפך לבלתי חשוב. אופן ריקוד זה איפשר גם לרקדנים אינטרפרטציה טובה יותר של המוסיקה באמצעות שימוש במקצב כפול וסינקופה (למשל: slow-slow-quick-quick, או שלושה צעדים בשתי פעימות) תוך התחשבות בכלי הנגינה השונים. סגנון ה- tango salon של Petroleo הפך למוביל בתקופת תור הזהב של הטנגו בשנות ה-40-50 ונקרא גם Golden age tango. סגנון זה נשאר עד היום סגנון הריקוד  העיקרי של הטנגו החברתי בארגנטינה.

שנות ה-50 ביססו סגנונות משנה של ה- tango salon הנקראים בשמות שונים: estilo del centro, apilado,
 Villa Urquiza, club, confitoria. החל משנות ה-90, סגנון ה- apilado החל להיקרא גם בשם milonguero. בסגנונות אלו מודגש מאוד המגע המתמיד בין פלג הגוף העליון של הגבר ואישה, דבר המגביל מעט שימוש בצעדים מורכבים. בסגנון ה- milonguero  מוקפד מגע בפלג הגוף העליון יותר מהסגנונות ה- salon האחרים: בני הזוג שומרים על מגע באזור הסרעפת (לב אל לב) באופן שכתפי האישה והגבר מקבילים למדי לעומת זווית הקיימת בין כתפי הגבר לכתפי האישה בסגנונות ה-salon האחרים.

הסבר על המושגים: tango milonguero & tango salon :
מחוץ לארגנטינה מוכרת הבחנה בין tango salon ו- tango milonguero. לפי הבחנה זו, סגנון ה- salon מבוצע כאשר עם מרחק בין בני הזוג (open embrace). לעומת זאת, בסגנון ה- milonguero שומרים בני הזוג על מגע מתמיד בפלג הגוף העליון (close embrace). אולם הבחנה זו לא הייתה קיימת בארגנטינה. המונח tango salon התייחס בעבר ועדיין לטנגו החברתי שכשמו, רוקדים אותו בסלון ריקודים. בסגנון זה נשמר מגע מתמיד בפלג הגוף העליון ברוב או כל זמן הריקוד.  באשר למילה milonguero, זו נודעה ככינוי כללי לאדם המרבה ללכת לרקוד טנגו והשם tango milonguero  לא היה מוכר בארגנטינה עד אשר הוטבע בשנות ה-90 על-ידי הרקדנית האמריקאית סוזנה מילר. Miller הינה מתלמידותיו של  (Pedro Rusconi (Tete הידוע כמייצג בולט של סגנון ה- close embrace. אלא ש- Tete עצמו קורא לטנגו שהוא רוקד tango salon. לסיכום, milonguero style הוא, למעשה, שם מודרני לאחד מסגנונות המשנה של tango salon, שכאמור, מבוצע ב- close embrace. ואולם הסגנון הקרוי מחוץ לארגנטינה tango salon מבוצע בדרך כלל ב-open embrace והינו למעשה סגנון ה- modern salon (ראו פירוט על modern salon בהמשך).

לראש הדף

 סגנונות ה-salon ו-orillero:
הסרטון שלהלן הוא דוגמה מצויינת לסגנונות ה-salon ו-orillero:
הזוג המופיע ראשון (הגבר בחולצה לבנה) הם בני הזוג Pugliese הרוקדים בסגנון tango salon. ניתן לשים לב לאופי המתון של הריקוד הכולל אורך הצעד הקטן ושימוש הצעדים בקצב כפול תוך סיבובים שאינם תופסים מרחב רב וכן להיעדר כמעט מוחלט של טכניקות במה (stage tango).
הזוג המופיע שני בסרטון הם Pupi Castello בחולצת פסים ו-Graciela Gonzalez.  בסרטון, Pupi Castello רוקד בסגנונו הייחודי היונק מה- tango orillero. זוג הרקדנים Castello ו-Gonzalez מבצע צעדים ארוכים יחסית ומבצע צעדים בסיבובים התופסים שטח רצפה גדול יותר מסיבובי ה- tango salon. כמו כן זוג זה משלב הצבות רגלים (gancho) שאינן מקובלות בריקוד חברתי הצפוף. הזוג המופיע שלישי (הגבר הגבוה עם החולצה הפרחונית), Facundo ו- Kely רוקד גם הוא בסגנון tango salon אך במצב בו פלגי הגוף העליון של הגבר והאישה צמודים יותר. סגנון זה מכונה גם milonguero. לחצו כאן לסרטון.
מומלץ לצפות גם בסרטון נוסף על רקדנים אלו (הקטע הרלוונטי מתחיל 2:48 דקות מהתחלת הסרט) .

לראש הדף

Stage tango / Tango for export / Fantasia
הטנגו הארגנטינאי נפוץ בעולם בעיקר בזכות מופעים של רקדנים מקצועיים. מופעים אלו נקראו stage tango (או (tango for export) היינו, טנגו ליצוא מחוץ לארגנטינה. הדמות המשמעותית ביותר בפיתוח ה- stage tango היתה Antonio Todaro שחי בין השנים 1929-1994 ואשר, החל משנות ה-60, פיתח את ה-stage tango ביחד עם Raul Bravo על ידי הסבת ה- tango salon באופן שיתאים להופעה מול קהל. Todaro ו- Bravo נהגו להתאמן יחד כאשר הם מתחלפים בתפקידי הגבר והאישה. Todaro לא התעניין יתר על המידה ב"הליכה" המעודנת המהווה את הבסיס ל- tango salon ובשונה מגישת Petroleo, הדגיש  לימוד סדרות צעדים (salidas); מעין מיני כוריאוגרפיות, בהן שני בני הזוג יודעים בכל רגע את הצעדים שעליהם לבצע.

כדי ליצור אפקט ויזואלי מרשים יותר, הוסיף Todaro טכניקות ראווה משני מקורות: האחד של tango fantasia בו בני הזוג אינם שומרים על מגע מתמיד של פלג הגוף העליון כדי לבצע תנועות חדות של הרמות רגלים גבוהות. תנועות אלו אינן מתאימות בדרך-כלל לריקוד חברתי משום שתנועות רגלים אלו עשויות לפגוע בזוגות אחרים. יתר-על-כן, על-פי רקדני טנגו חברתי ותיקים כל הרמה של כף הרגל מעל הרצפה הינה פגיעה  באלגנטיות של הריקוד. המקור השני של Todaro עבור יצירת ה- stage tango היה טכניקות המבוססות על תרגילים אקרובאטיים כגון קפיצות והרמות שנלקחו מקברט וריקוד מודרני.

לעומת ה- tango salon בו הצעדים קטנים יחסית ומתקיים מגע גופני מתמיד כמעט בין בני הזוג, דורשות טכניקות הראווה הגדלה משמעותית של אורך הצעדים. הגדלה זו נועדה להדגשת כל צעד וצעד לעיניו של קהל הצופה ממרחק במופע הטנגו. ביצוע טכניקות הראווה דורש גם הגדלת המרחק בין בני הזוג. הגדלת אורך הצעד והמרחק בין בני הזוג מאפשרים הן לגבר והן לאישה לבצע שילובי צעדים מורכבים רבים יותר. אלא שהגדלת המרחק נחשבת כמפחיתה את הקשר הנוצר בין בני הזוג כמו ב- tango salon. בנוסף, בשונה מסגנון ה- tango salon בו צעדי הגבר שונים למדי מצעדי האישה, איפשרו השינויים של Todaro ביצוע צעדים דומים עבור שני בני הזוג. כמו-כן, בסגנונו של Todaro דורשות הן תנועות הגבר והן תנועות האישה  יותר כוח פיזי עבור ביצוען. בכך, סגנון Todaro נחשב כמפחית את הזהות הגברית והנשית האופיינית ל- tango salon החברתי.

לראש הדף

סיכום היסטורי קצר: שתי הגישות העיקריות בטנגו: Petroleo ו- Todaro:
גישת Petroleo אשר התפתחה בשנות ה- 30 שינתה את סגנונות ה-Canyengue וה- orillero והתאימה אותם לאולמות הריקודים הצפופים. הסגנון החדש היה אלגנטי יותר והיווה את הבסיס לטנגו החברתי של שנות ה-40-50. סגנון זה גם נקרא tango salon או golden age tango.

ה-tango salon של Petroleo התבסס על יסודות שכללו את ה'הליכה' (caminada), ואת הסיבובים ועם רכישת המיומנות בשני אלו גם אילתור הריקוד על-פי המוסיקה. עם השנים הטנגו המקורי של Petroleo עודן אף יותר בכך שהיציבה נעשתה עוד יותר זקופה והגבר והאישה עברו לרקוד עוד יותר זו מול זה. אך ככלל, הטנגו של Petroleo הינו גם היום הטנגו החברתי בארגנטינה, הוא ה-tango salon.

במחצית הראשונה של המאה ה-20, לימוד הטנגו התבסס על צפייה ברקדנים מנוסים בפרקטיקה של גברים בלבד. גם לנשים היו פרקטיקות משלהן.  רקדן היה מורשה ללמוד את תפקיד ההובלה של הגבר רק לאחר לימוד תפקיד האישה  ורק לאחר שלוש שנות לימוד בממוצע, היו תלמידי טנגו מעיזים לבוא אל המילונגה (ערב הריקוד החברתי).
בתקופה של מחצית הראשונה של המאה ה-20 של הטנגו הוראת הטנגו לא כללה שינון סדרות של צעדים (מעין מיני כוריאגרפיה—גישה שפרחה החל משנות ה-80. ראו להלן על 'modern salon'). הלימוד במחצית הראשונה של המאה ה-20  הדגיש את מבנה הטנגו הכולל את ה'הליכה' והסיבובים ודגש על אינטרפטציה אישית של המוסיקה וביטוייה באילתור של צעדים.

כתוצאה מחילופי המשטר בארגנטינה, החל משנת 1955 עד שנת 1983 לערך, כמעט ולא למדו טנגו. בשנים אלו התפתח ה- stage tango של Todaro וקיבל הכרה רבה מחוץ לארגנטינה. עם נפילת הדיקטטורה הצבאית ב-1983 שב הטנגו ותפס את מקומו בחיי התרבות. רבים מהמורים החדשים (רקדני הדור החדש) היו מתלמידיו של Todaro ולימדו את גישתו שהפכה לבסיס של סגנונות ה- tango Nuevo ושל ה- modern salon tango.

לראש הדף

סגנון Modern salon tango
החל מתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 יצרו הופעות הטנגו (stage tango) מודעות וביקוש ללימוד הטנגו מחוץ לארגנטינה. רבים מצופי הופעות אלו לא הכירו את ה- tango salon החברתי בו אין מבצעים טכניקות ראווה ושבו הקשר בין בני הזוג מהווה את עיקר הריקוד. כתוצאה מחוסר היכרות זו, הופעות הטנגו יצרו מודל לחיקוי שיושם לעיתים בריקוד החברתי.  אלא שביצוע טכניקות של stage tango עשויות שלא להתאים לריקוד החברתי הצפוף ואף דורשות מיומנות מקצועית גבוהה ביותר ואימונים מפרכים שאינם מתאימים לרוב תלמידי הטנגו. וכך, כדי לבוא לקראת הקהל הבלתי מקצועי, מחוץ לארגנטינה ובעיקר בארה"ב, יצרו מורי הדור החדש (החל מאמצע שנות ה-80) מעין סגנון עצמאי חדש הבנוי על סגנון הופעות הבמה אך פשוט ממנו. הסגנון החדש החל להיות מועבר בשיעורי טנגו על-ידי לא מעט מרקדני ההופעות, חלקם צעירים ביותר, שהפכו למורים  אשר חלקם התמקצעו בעיקר בהופעות במה אך לא בהכרח בריקוד החברתי. מודל\סגנון זה קרוי גם הטנגו של הדור החדש להבדיל מהטנגו של הדור ה"ישן" של שנות ה-40-50. סגנון זה שאב מגישת Todaro  שמורי הדור החדש, רובם ככולם, הושפעו ממנה. תלמידיו של Todaro, רקדנים נודעים שהושפעו ממנו ישירות (Zotto, Flebs, Veron, Naveira, Salas, Chico ואחרים) היו למשווקים העיקריים של הטנגו מחוץ לארגנטינה. כדי לפשט את לימוד טנגו הבמה נוצר בקרב רקדנים\מורים אלו סגנון הוראה המבוסס על:

◄ זיהוי הצעדים הבסיסיים לפי מספרים (נוהג שהתפתח כנראה על פי דרישת הקהל האמריקאי והתפשט משם)

◄ לימוד סדרת צעדים מוכנות מראש (פיגורות). ביצוע סדרת צעדים אלו מותנה לרוב בהיכרות של האישה עם האלמנטים שבסדרה, זאת לעומת ה- tango salon אשר בו היכרות מוקדמת של האישה עם סדרות צעדים אינו הכרחית.

שלושה  יסודות נוספים של ה- modern tango הן ביטוי מובהק של גישת Todaro:

◄ אורך צעד גדול יחסית (שנועד במקור להבלטת הצעד עבור קהל הופעות הצופה ממרחק).

◄ מרחק בין בני הזוג (open embrace) בעיקר עבור ביצוע טכניקות מורכבות. המרחק בין בני הזוג מאפשר, בדרך-     כלל, ריקוד לפי הקצב החזק בלבד. זאת משום שריקוד לפי הקצב החלש, מקצבים כפולים וסניקופה טבעי וקל לביצוע     כאשר אין מרחק בין פלגי הגוף העליונים של בני הזוג. חוסר המרחק זה מאפשר לגבר להוביל עם החזה וחגורת     הכתפים את פלג הגוף העליון של האישה לפי הקצבים השונים. לעומת זאת, כאשר קיים מרחק בין בני הזוג, הגבר     מוביל בעיקר עם ידו הימנית. הובלה זו אינה מאפשרת לרוב, שינויי קצב מיידיים אלא אם הצעד המבוקש ניצפה  מראש על-ידי האישה.

 ◄ טכניקות מורכבות הכוללות הנפות רגלים גבוהות שחלקן אינו מתאים לאולמות ריקוד צפופים.

סגנון ה-Modern salon מאופיין גם ב:

◄ ריקוד על הקצב החזק בלבד בדרך כלל.  זאת משום שאת סגנון ה- modern salon  רוקדים בדרך-כלל כשבני הזוג יש מרחק (אחיזה פתוחה\open embrace). אחיזה זו מקשה על הגבר להוביל את האישה לצעדים בקצב כפול או בסינקופה.

המרכיבים שלעיל הופכים את סגנון ה-modern tango salon לשונה מסגנון ה-tango salon של שנות ה-40-50 ושונה

 עוד יותר מריקוד ה'מילונגה'. כתוצאה, גם המעבר סגנון הדור החדש לסגנון ה'מילונגה' קשה מעט יותר ודורש הסבה גדולה יותר מזו הדרושה במעבר בין הטנגו של שנות ה-40-50 לבין ה'מילונגה'.

open embrace ו- close embrace בהקשר של modern salon:
לרוב, מורים המלמדים את ה-modern salon רוקדים אותו ב- open embrace (אחיזה פתוחה) אך בעת שהם רוקדים בריקוד החברתי הם חוזרים אל ה- close embrace (אחיזה סגורה) של ה- tango salon (מגע בין הגבר לאישה בפלג הגוף עליון). רקדני הדור החדש המפורסמים כמו הזוג Diego Di Falco ו- Carolina Zokalski רוקדים ב-open embrace כאשר הם מדריכים תלמידים, אך רוקדים ב-close embrace בטנגו החברתי. בסרט 'the tango lesson', ניתן לראות  את Pablo Veron רוקד בקטעי הופעות הבמה במצב של open embrace אך משנה ל-close embrace כשהוא רוקד בריקוד החברתי. יחד עם זה, מי שפגשו את Veron רוקד את הריקוד החברתי בארצות הברית למשל, בה עדיין ה- modern salon דומיננטי, יכולים היו לראות שהוא שב ורוקד ב-open embrace תוך שהוא מרבה לבצע ganchos ו-sacadas האופייניים ל- modern salon ול-tango Nuevo.

לדברי מורים מהדור הותיק בארגנטינה, סגנון ה- Modern salon מדגיש יותר את האפקט הויזואלי של הריקוד ופחות את התחושה אינטימית הנוצרת בין בני הזוג מתוך התנועה והמוסיקה. מורים מהדור הותיק בארגנטינה טוענים ששימת הדגש על הפן הויזואלי קלה יותר מאשר הוראת אינטרפטציה של המוסיקה או לימוד תחושת הקשר בין בני הזוג. ובהקשר לכך Carlos Gavito נהג לומר: "no one can teach you the feeling" (סרטון).

לראש הדף

Tango Nuevo
הטנגו ה"חדש". פותח על-ידי Gustavo Naveira ו- Fabian Salas שהיו מתלמידי Antonio Todaro, יוצר הטנגו שנועד להופעות. הסגנון התפתח בשנות השמונים של המאה העשרים על בסיס טנגו של הופעות במה (הקרוי גם Ballet tango) וכן שאל טכניקות מסגנון הטנגו orillero. לעיתים, סגנון ה-nuevo מבוצע לקטעי מוסיקה שאינם נחשבים מוסיקת טנגו. קיים מרחק בין בני הזוג והצעדים גדולים יחסית כדי לאפשר חופש תנועה גדול יתר לרגלים. סגנון זה ממשיך לאסוף אליו טכניקות של ריקוד מודרני (כמו colgadas ו- volcadas). יש המסתייגים מלשייך את ה- tango Nuevo לטנגו הארגנטינאי בעיקר בגלל התמקדות הסגנון בטכניקות ראווה\הופעות ועקב כך חוסר הדגש על הקשר בין בני הזוג הרוקד.

עוד סגנונות
ברחבי העולם, נחשפים היום רקדני טנגו לסגנונות שונים הן הודות לכך שמחוץ לארגנטינה הקימו ארגנטינאים קהילות טנגו עם ערבי ריקוד אותנטיים והן הודות למורים המלמדים ברחבי העולם. כתוצאה, יש רקדני טנגו המשלבים כמה סגנונות ויוצרים מעין סגנון אישי חדש. יש הטוענים ששילוב הסגנונות השונים יצרו סגנונות חדשים המכונים
 Nuevo milonguero ו- Liquid tango. סגנונות אלו משלבים אלמנטים קומפקטיים של stage tango המותאמים ריקוד חברתי./

לראש הדף

 

גדי ליסק      050-212-7748       tango4salon@gmail.com